צוהר לטיפול זוגי-הגישה האינטגרטיבית מערכתית -הרב שלום אביחי כהן

הרצאת היכרות ומבוא לגישה שניתנה לאגודת היועצים והמטפלים במשפחה בישראל (ע״ר) בערב השתלמות בתאריך ב׳ תמוז התשפ״ד (08-07-24) מאת מפתח הגישה הרב שלום אביחי כהן  ראש תחום הכשרת יועצי נישואין ומשפחה במרכז י.נ.ר בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה.

המילה שמגלה יוצרת ובוראת

היא גם זאת שמסווה סבילה והורגת

במועדון המילים שכולנו בו חברים

המוות הוא תשוקה שבה אנחנו נאחזים

האמיצים הם אלו שמודעים לתשוקת המוות ובוחרים בחיים

 

המילה כמפתח לעולם הנפש: יסודות הטיפול הפסיכולוגי

הנפש האנושית  (psyche)פורצת למרחב דרך מילים. זהו העיקרון הבסיסי שעליו מושתתת העבודה הנפשית. יכולתן המשמעותית של המילים באה לידי ביטוי בתפקידן המאפשר גישה אל עולמנו הפנימי והנסתר, שחומק מחושינו הפיזיים.

עוצמתן של המילים מתבטאת בהיותן גשר אל העולם הפנימי והלא-מודע, המתכתב עם תיאוריית הקתרזיס של פרויד  (Freud's catharsis theory) (Freud & Breuer, 1895/1955). כוחן הייחודי מאפשר חיבור בין שתי תודעות (consciousnesses) במסגרת זוגית אינטימית, ויוצר את מה שויניקוט  (Winnicott) כינה "מרחב פוטנציאלי״ (potential space) להתפתחות רגשית (Winnicott, 1971).

הטיפול הזוגי, המבוסס על עיקרון זה, עוסק במרחב שבו שני "גשרים מילוליים" מפגישים שני עולמות פנימיים. מחקרים מראים כי אינטראקציה מילולית עשירה בין בני זוג מקושרת לשביעות רצון גבוהה יותר מהיחסים(Johnson & Gottman, 2018).

רבים מתקשים להבין את יכולתן של מילים לטפל בהפרעות גופניות ונפשיות, ומייחסים לכך אלמנטים מיסטיים. גישה זו מובנת, שכן לאורך השנים חל פיחות בתפיסת כוחן של מילים בחברה האנושית. הטיפול הנפשי בהגדרתו אינו משלים עם שחיקת סגולתה של המילה, ומבקש להחזיר את קסמה וכוחה המדהים בריפוי (פרויד, 1905/1988).

בדברי על קסמן של מילים בהקשר הרצאתנו, אני מתמקד בשלוש תכונות מרכזיות של המילה:      גילוי (revelation), יצירה (creation) ובריאה (formation).

מנקודת מבט פסיכולוגית, המשמעות הבסיסית של המילה טמונה בכוחה לגלות (reveal). הביטוי המילולי (verbal expression) מהווה אמצעי ייחודי לחשיפת העולם הפנימי. מחקרים מראים כי הדחקה רגשית (emotional repression) עלולה להוביל להופעת תסמינים גופניים (somatic symptoms) (;Pennebaker, 1997 גרין, 2010).

בהקשר הטיפולי, תובנה זו מדגישה את חשיבות יצירת סביבה מאפשרת לביטוי מילולי. מחקר אורך (longitudinal study) שנערך על פני חמש שנים הראה כי מטופלים שהצליחו לפתח יכולת ביטוי מילולי משופרת הציגו שיפור משמעותי במדדי בריאות נפשית ופיזית (Smith et al., 2020).

הזיקה בין הדחקה רגשית להופעת תסמינים גופניים מחזקת את ההבנה כי לשפה תפקיד מרכזי בבריאות הנפשית והפיזית. ניתוח איכותני של סיפורי מטופלים מצביע על קשר ישיר בין שיפור ביכולת הביטוי המילולי לבין הפחתה בתסמינים פיזיים ונפשיים ;Brown, 2019) לוי, 2018(.

תפקידו המרכזי של המטפל הוא לסייע למטופל בפיתוח יכולתו לבטא את עולמו הפנימי באמצעות מילים, תהליך המכונה ״מנטליזציה״ (mentalization) בספרות המקצועית Fonagy & Bateman,) 2016).

בשלב זה ניתן לסכם כי ניתן לנסח את התובנה המרכזית של מאמר זה בקביעה כי למילים יש תפקיד של גילוי וריפוי בתהליך הטיפולי. השלכות תיאורטיות ומעשיות של תובנה זו כוללות פיתוח טכניקות טיפוליות ממוקדות-שפה ושילוב אלמנטים לשוניים בהערכה ובטיפול פסיכולוגי.

מעבר לביטוי: תפקידה היוצר של השפה בעיצוב העולם הפנימי

המילים אינן רק כלי לביטוי המציאות הנפשית הקיימת, הן מהוות כוח יוצר ,(creative force) המעצב את תפיסתנו (perception) ואת עולמנו הפנימי (inner world). בתהליך הטיפולי ((therapeutic process, השימוש במילים הוא אומנות עדינה של יצירה והתהוות כפי שטען הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, "גבולות שפתי הם גבולות עולמי" (Wittgenstein, 1922/1961), ובכך הוא מדגיש את הקשר העמוק בין השפה לתפיסת המציאות שלנו.

כאשר מטפל שואל "כיצד אתה מרגיש?", הוא אינו מבקש מידע בלבד. שאלה זו פותחת מרחב תודעתי חדש ((new cognitive space, מזמינה את המטופל לצלול לעומק חוויותיו הרגשיות ולעצב אותן מחדש דרך הביטוי המילולי. זוהי הזמנה לתהליך של גילוי עצמי  (self-discovery) ויצירה פנימית. התהליך הזה מזכיר את הטענות של קרל רוג'רס לגבי התערבות אמפתית שמאפשרת צמיחה אישית וגילוי עצמי (Rogers, 1951).

אינטרפרטציות טיפוליות ,(therapeutic interpretations) כגון "ייתכן שאתה חש קושי להתחייב בשל פחד מדחייה", אינן רק הצעות להבנה. הן מניחות תשתית קונספטואלית חדשה, דרכה המטופל יכול לבחון מחדש את חוויותיו ולארגן את עולמו הרגשי בצורה שונה.

בתחום היחסים הבינאישיים, המילים משמשות יותר מסמלים, הן מתפקדות כפעולות ממשיות (actual actions). "אני מבקש סליחה" אינה רק הבעת רגש, אלא מעשה הסליחה עצמו. "אני סולח לך" היא לא רק הצהרה, אלא התגלמות הסליחה בעולם. זו דוגמה למה שהפילוסוף ג'ון אוסטין כינה ״פעולות דיבור״  (speech acts)  ,(Austin, 1962) מילות מסוימות הן לא רק תיאורים אלא גם פעולות בפני עצמן.

השימוש בהצהרות חיוביות  (positive affirmations) כמו "אני חזק" או "אני מסוגל" מדגים את כוחן היוצר של המילים בצורה מוחשית. אמירות אלו אינן רק משקפות מצב קיים, אלא מפיחות רוח חיים בתחושות של עוצמה ומסוגלות, ומעצבות את המציאות הפנימית של האדם (inner reality). רעיונות אלו מתחברים לתיאוריות של הפסיכולוג אלברט בנדורה על כוחן של אמונות העצמי בעיצוב ההתנהגות והיכולות האישיות .(Bandura, 1977)

כך, אנו מגיעים להבנה עמוקה יותר: המילים אינן רק כלי לחשיפת הנפש, אלא מכשיר רב עוצמה ליצירת מציאות חדשה (creating a new reality). בטיפול הנפשי, הבנה זו היא מפתח לשינוי עמוק ומשמעותי, המאפשר למטופלים לא רק לגלות את עולמם הפנימי, אלא גם לעצב אותו מחדש דרך כוחה הקסום של המילה, כפי שטען הפסיכואנליטיקאי ז'אק לאקאן, השפה היא המבנה המרכזי דרכו אנו חווים ומבנים את המציאות .(Lacan, 1966/2006)

מעבר ליצירה – בריאה לשונית: כינון העצמי דרך השיח הטיפולי

אולם מעבר לכוחן של מילים לגלות ולעצב את המציאות, הן מהוות את הבסיס ליצירת התודעה האנושית (human consciousness) עצמה. אכן הדוגמאות שהוצגו עד כה, אף שהן מאירות את כוחן של המילים, עדיין אינן ממצות את עומק השפעתן. המילים אינן רק יוצרות מציאות, הן מכוננות את האדם עצמו. למעשה, ניתן לטעון כי האדם הופך למודע ומתכוון (conscious and intentional) רק באמצעות השפה. כפי שטען ויטגנשטיין במשפט שלו על השפה והמציאות Wittgenstein,) 1922/2001).

ללא שפה, האדם מצוי בעולם סגור, שבו יכולת ההתכווננות (attunement) שלו מצטמצמת לביטוי גופני בלבד. השפה היא המאפשרת לנו להבחין בין ה'אני' לבין ה'אחר' (self and other), בין אובייקט לאובייקט ( .(Lacan, 1966/2006בהיעדרה, העולם נתפס כמרחב כאוטי (chaotic) ובלתי מאורגן, נטול משמעות והבחנות, שבו הכל מצטייר כאוסף אקראי של חלקיקים מנותקים.

את הרעיון הזה נוכל להמחיש במידה מסוימת דרך מקרה: מטפל צעיר מתמודד עם זוג בטיפול (couple therapy). הגבר, שהמטפל מתאר כ"ניטרלי" (neutral), מתקשה לנסח את רצונותיו. הוא מגיב אך אינו יוזם, מדבר אך אינו מתבטא באופן אותנטי (authentic). בעיני המטפל, הוא כמעט "לא קיים" בקשר. האישה, לעומתו, מבטאת את רצונה ליותר שיתוף.

לאחר מספר מפגשים ללא התקדמות משמעותית, המטפל פונה להדרכה (supervision). בשיחת ההדרכה, מתברר כי חל שינוי מסוים – יש יותר שותפות בקשר. אולם המטפל, המתמקד בניסיון להוציא מהגבר הצהרה ברורה על רצונותיו, מתקשה לראות את חשיבות השינוי הזה.

כאן מתגלה תפקידו המכונן של המטפל בשימוש במילים. המדריך מסביר: "תפקידך הראשוני אינו לגרום לגבר לומר 'אני רוצה שאשתי תכבד ותעריך אותי'. תפקידך הוא ליצור אותו כאדם רוצה, מתכוון, פועל״.

הדרך לעשות זאת היא באמצעות המילים עצמן. כשהמטפל מנסח: "דן מאפשר לך לשתף אותו יותר", או "דן בחר להיות נינוח מולך", הוא אינו רק מתאר מציאות – הוא מחולל  (generates) אותה. הוא יוצר את דן כסובייקט פעיל, בוחר ומתכוון.

זוהי הדגמה אחת לכוחן הבורא של המילים. הן אינן רק כלי לביטוי רצונות קיימים, אלא אמצעי ליצירת האדם כישות רוצה ומתכוונת (intentional being). המטפל, באמצעות מילותיו, מזמין את המטופל להיווצר מחדש (recreate himself) כאדם בעל רצון ובחירה.

ככל שהאדם נוצר כסובייקט פעיל דרך השפה, כך גדלה יכולתו לנסח את רצונותיו ולפעול להגשמתם. זוהי המחשה עמוקה לאופן שבו המילים לא רק מגלות ויוצרות, אלא ממש בוראות (create) – לא רק מציאות חיצונית (external reality), אלא את מהותו הפנימית inner) essence) של האדם עצמו.(Heidegger, 1927/1962)

השפה המארגנת והמרחבים הזוגיים: סינתזה של שפה ומפה קונספטואלית

בלב ליבו של הקיום האנושי שוכן כאוס (chaos) – ים סוער של אפשרויות אינסופיות, שינויים בלתי צפויים ומורכבות מסחררת. כמו ספינה המנווטת במים סוערים, אנו מחפשים דרך להתמצא בעולם הזה, לייצר משמעות מתוך התוהו. והנה, מתוך הערפל, מופיעה השפה – המצפן שלנו בים הסוער הזה.

השפה, אף שנרקמת מחוטי המילים הבודדות, מתעלה מעבר לסך מרכיביה ליצירה מופלאה של הבניית מציאות אישית ועולמית. היא מארג מורכב, שבו המילים משמשות כאבני יסוד של התודעה (consciousness), הדקדוק (grammar) כמסגרת המעצבת את חשיבתנו, התחביר (syntax) כאדריכל המבנה את תפיסת עולמנו, הסמנטיקה (semantics) כצייר המעניק משמעות לחוויותינו, והפרגמטיקה (pragmatics) כבמאי המכוון את התנהלותנו בעולם המעשה, רעיון זה מתכתב עם תפיסתו של ויטגנשטיין, שטען כי "גבולות השפה שלי הם גבולות עולמי״  .(Wittgenstein, 1922/1961)

מתוך לבני היסוד הלשוניות הללו, מתרוממת ארכיטקטורה קוגניטיבית (cognitive architecture)  מרהיבה, המאפשרת לנו לא רק לתקשר עם אחרים, אלא גם לנהל דיאלוג פנימי (internal dialogue) עשיר, לעצב את זהותנו, ולברוא את עולמנו הפנימי והחיצוני. השפה הופכת למכחול שבאמצעותו אנחנו מציירים את תמונת המציאות שלנו, בדומה לרעיונותיו של בנג'מין לי וורף על יחסי הגומלין בין שפה ומחשבה .(Whorf, 1956)

באמצעות מבנה לשוני זה, אנו זוכים ביכולת לפרש ולהבנות את המציאות סביבנו, לדמיין עתידים אפשריים, ולמצוא משמעות בתוך כאוס החיים. השפה היא הפריזמה דרכה אנו מתבוננים בעולם, מפרקים אותו לקטגוריות, ומרכיבים אותו מחדש באופן שמעניק לנו תחושת שליטה והבנה, זוהי תפיסה המהדהדת את רעיונותיו של ז'אן פיאז'ה על התפתחות קוגניטיבית והבניית ידעPiaget,) 1952).

מודל המרחבים הזוגיים (Couple Spaces Model) שניסחתי, ומוצג במהלך שיעורי הקורס, מציע מסגרת חשיבה גמישה לתפיסת מערכות זוגיות. המודל מכיר בכך שמורכבות (complexity) היא לא רק נורמה אלא גם מהות, ושמערכות זוגיות אינן פשוטות או ליניאריות, אלא מערכות דינמיות ומורכבות (dynamic and complex systems), ומציע מצפן מושגי לניווט בנתיבים הסבוכים של הזוגיות. גישה זו מתכתבת עם תיאוריית המערכות המורכבות של אדגר מורן .(Morin, 2008)

בקצה אחד של המודל נמצאת החשיבה המאורגנת (organized thinking) – הניסיון שלנו לסדר את העולם, להבין סיבה ותוצאה, לצפות ולתכנן. בקצה השני נמצאת החשיבה הלא מאורגנת (disorganized thinking) – ההכרה בכאוס, באקראיות, ובבלתי צפוי. בין שני הקצוות הללו מתקיים מתח מתמיד, המשקף את המורכבות של חיי הזוגיות.

כשאנו מתבוננים במערכת זוגית, אנו רואים רבדים שונים של מורכבות. בתפיסה הפשוטה simple) (perception אנו מחפשים קשרים ישירים של סיבה ותוצאה. אם בת הזוג כועסת, אנו מניחים שעשינו משהו לא בסדר. אך המציאות מורכבת יותר, כפי שמדגישה תיאוריית המערכות המשפחתיות של מוריי בואן .(Bowen, 1978)

ברמת המורכבות הבאה (complicated level), אנו מכירים בכך שיש גורמים רבים המשפיעים על המערכת. כמו במטוס מורכב, כל רכיב משפיע על האחרים. כאן, אנו מתחילים להבין שהכעס של בת הזוג עשוי לנבוע ממגוון גורמים – היסטוריה אישית, צרכים לא ממומשים, ציפיות לא מדוברות, או אפילו גורמים חיצוניים לחלוטין למערכת הזוגית. גישה זו מתכתבת עם תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי  .(Bowlby, 1969)

אך המורכבות האמיתית של מערכת זוגית היא ברמה הסבוכה (complex level). כאן, אנו מבינים שהמערכת היא דינמית ומשתנה תדיר. כל פעולה משנה את המערכת כולה, וקשה לצפות תוצאות. הכעס של בת הזוג עשוי להיות תוצר של אינטראקציה מורכבת בין רבדים שונים של אישיותה, חוויותיה, והסביבה המשתנה. רעיון זה מתכתב עם תיאוריית המערכות הדינמיות של אסתר תלן  .(Thelen & Smith, 1994)

לבסוף, יש את המצב הכאוטי (chaotic state) – רגעי משבר שבהם המערכת כולה נראית חסרת היגיון. כאן, הפעולה היא המפתח. עלינו לפעול, לעשות, ומתוך העשייה תתגבש משמעות חדשה. גישה זו מזכירה את תיאוריית הכאוס של אדוארד לורנץ .(Lorenz, 1963)

המודל מלמד אותנו להכיר במורכבות הזו, לקבל אותה, ולפעול בתוכה. הוא מזמין אותנו לצאת מהחיפוש אחר פתרונות פשוטים ולהיכנס למרחב של גישוש ושל למידה מתמדת. באמצעותו המטפל (therapist) יכול לנוע בין רמות שונות של מורכבות בהבנה ובטיפול במערכת הזוגית. לעתים, עלינו לפשט כדי ליצור יציבות. בזמנים אחרים, עלינו לעודד הכרה במורכבות כדי לאפשר צמיחה והתפתחות.

מודל המרחבים הזוגיים והשפה המארגנת (organizing language) מתכנסים לכדי סינתזה רבת עוצמה בהבנת הדינמיקה של מערכות יחסים. בעוד שהמודל מספק מפה קונספטואלית, השפה המארגנת מעניקה את הכלים הלשוניים לניווט במפה זו. רעיון זה מתכתב עם עבודתו של מיכאל ווייט על הטיפול הנרטיבי .(White & Epston, 1990)

במרחב המאורגן של המודל, השפה המארגנת מציעה מבנים לשוניים המסייעים ליצור סדר וארגון. היא מעודדת שימוש במילים ומשפטים המגדירים גבולות, מבהירים ציפיות, ומייצרים הסכמות, בדומה לגישתו של סלבדור מינושין בטיפול המשפחתי המבני .(Minuchin, 1974)

למשל, בעזרת המטפל בני הזוג בני זוג שהגיעו במצב של כאוס רגשי (emotional chaos), המאופיין בקונפליקטים תכופים, עוצמות רגשיות גבוהות ודיסהרמוניה כללית,  מסוגלים ליצור נרטיב חדש (new narrative) שבו הם צוות המתמודד יחד עם האתגרים. רק בתוך מרחב של שפה השונות יכולה להפוך ליתרון, והחולשות לחוזקות שמאפשרות להם לנצל האחד את חוזקותיו של האחר לטובת המערכת הזוגית. השפה מסדרת לבני הזוג את המרחב הזוגי, שהופך להיות יותר ויותר מאורגן עם מערכת חוקים וכללים המתאימה לארגון החדש שלהם. גישה זו מתכתבת עם עבודתם של ג'ון גוטמן וג'ולי שוורץ-גוטמן על יצירת משמעות משותפת בזוגיות (Gottman & Gottman, 2015).

השפה המארגנת כמסווה: דיאלקטיקה של זהות ותרבות

במועדון המילים ,(club of words) שבו כולנו חברים מלידה, מתגלה פרדוקס מרתק: המילה שמגלה, יוצרת ובוראת, היא גם זו שמסווה, סבילה והורגת. השפה המארגנת organizing)  language), בעודה מעצבת את תפיסת עולמנו, הופכת למעין מסווה המעמעם את הייחודיות האינדיבידואלית – תשוקת המוות ,(death drive) מושג שזיגמונד פרויד הציג בתיאוריה שלו מושג שזיגמונד פרויד הציג בתיאוריה שלו (Freud, 1920/1955), שבו אנו נאחזים, לעתים מבלי משים.

אנו מייצרים נרטיב קולקטיבי ,(collective narrative) רקמה סמיוטית מורכבת complex semiotic) fabric), המכילה את תפיסותינו על העולם, על האחר, ועל מקומנו בשרשרת הדורות. נרטיב זה, מארג עשיר של נורמות חברתיות, דימויים ומטאפורות, מתלכד לכדי סיפור-על meta) narrative), שמאוזכר בתיאוריות של ז'אן-פרנסואה ליוטאר (Lyotard, 1979/1984). הנרטיב מתפקד כפריזמה דרכה אנו מפרשים את המציאות – זוהי המילה שמגלה ויוצרת, אך גם זו שמסווה ומגבילה.

תרבויות שונות מייצרות נרטיבים מגוונים, המשתקפים בנורמות ובערכים ייחודיים. הבדלים אלה – בתפיסות לגבי שוויון מגדרי ,(gender equality) ביטויי חיבה פומביים public displays of) affection), או נאמנות זוגית (marital fidelity) – הם עדות לכוחה היוצר של השפה, אך גם לאופן שבו היא מגבילה ומסווה את הפרט.

בתוך מארג זה, הסיפור האישי (personal story) משתלב בנרטיבים רחבים יותר. הפרט הופך לחלק אינטגרלי מהקולקטיב, מעוגן בשפה המשותפת. כך, השפה והתרבות משמשות כמנגנוני אינטגרציה חברתית ,(social integration mechanisms) אך בו-זמנית מסוות את הזהות האינדיבידואלית – הן המוות הסמוי של הייחודיות. אדגר מורן מזכיר את היבטים אלה במסגרת תיאוריית המערכות המורכבות שלו  .(Morin, 2008)

מתוך כך עולה תובנה מרתקת: השפה בה אנו משתמשים היא "שפה מסווה״concealing) language) – פסיבית יותר מאשר יוצרת. היא מטשטשת את הייחודיות האישית לטובת הטמעה בנרטיב הקולקטיבי, ממחישה את הדואליות של המילה כמגלה וכמסווה.

עם זאת, אנו מכירים בתפקידה החיוני של דינמיקה זו בתפקוד החברתי. היא מאפשרת תקשורת, יוצרת תחושת ביטחון, ומספקת מסגרת לארגון העולם. הפרדוקס של השפה כמארגנת וכמסווה הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי, המתנודד בין ייחודיות להשתייכות, בין יצירה לשעתוק.

בנקודת המפנה ,(turning point) כאשר הנרטיב האישי מתנגש עם המארג התרבותי הרחב, מתערערת תחושת הביטחון שהעניקה לנו השפה המסווה. אירוע טראומטי  (traumatic event)עשוי לחשוף את הכאוס הראשוני שהוסתר מאחורי מסך המילים,  כפי שמתואר בתיאוריות של  ג'ודית הרמן על טראומה .(Herman, 1992/2015) לחלופין, אי-התאמה עדינה יותר בין הסיפור האישי לנורמות החברתיות עלולה להוביל לתחושת ניכור וחוסר שייכות.

ברגעים אלה, אנו פונים למומחים – מתווכי הנרטיב (narrative mediators) – בתקווה שיסייעו לנו לשזור מחדש את סיפורנו האישי אל תוך הטקסט התרבותי הרחב. כמו רואה חשבון המנווט את לקוחו בסבך חוקי המס, כך המטפל (therapist) מנסה להתאים את הנרטיב האישי למסגרת הקולקטיבית המקובלת.

הפרשנות הטיפולית מציעה הסברים מובנים – פצעי עבר ,(past wounds) דפוסי היקשרות ,(attachment patterns) או טראומות ילדות (childhood traumas) – המשתלבים בפרקים מוכרים של הנרטיב האנושי. גישות טיפוליות כגון EFT (Emotionally Focused Therapy)  (Johnson, 2004) או אימגו (Imago Relationship Therapy)  ,(Hendrix, 1988) מספקות תבניות להבנת הדינמיקה הבין-אישית, ובכך מחזקות את תחושת ההשתייכות לסיפור הגדול.

עם זאת, בעוד שגישה זו עשויה להקל על רבים, היא עדיין פועלת בתוך גבולות השפה המסווה. ״האדם האמיתי״ ,(the "real person") על כל מורכבותו, נותר מוסתר מאחורי המסכה הלשונית, כאשר המטרה העיקרית נותרת השתלבות בנרטיב הדומיננטי, חשוב להדגיש כאן, שאמנם גישות טיפוליות רבות מתמקדות בשינוי הנרטיב האישי, אך עצם הרעיון של "שינוי סיפור״changing the) story) פועל בתוך מסגרת מוגבלת של שפה והיגיון. כאשר אדם מגדיר מחדש אירוע מעברו כהצלחה במקום כישלון, או מזהה חוזקה במקום חולשה, הוא אמנם משנה את הפרשנות, אך למעשה ממשיך לפעול בתוך אותה מערכת לוגית ולשונית.

הגישה המוצעת כאן מרחיקה לכת יותר. היא מזמינה את האדם להכיר בכך שהוא לא רק משתתף בסיפור, אלא גם התסריטאי שלו. ה"אני" האמיתי ,(the "real self") המוסתר מאחורי הנרטיב, הוא זה שמחליט מתי לכתוב על חולשה ומתי על חוזקה. לפי קרל יונג, התהליך של יצירת העצמי מחייב את ההכרה ברבדים העמוקים של הנפש  .(Jung, 1959/1969)אך השאלה העמוקה יותר היא: מדוע בכלל להתעסק בסיפורי עבר, בהגדרות של חוזקה וחולשה? מהי האג'נדה הנסתרת מאחורי הצורך המתמיד הזה בהגדרה עצמית?

לעיתים, אנשים מוצאים את עצמם בתהליך ממושך של חיפוש עצמי ,(self-discovery) עוברים ממטפל למטפל, מגלים תובנות על התנהגויותיהם ומקורותיהן. אך גם כאשר הם מגיעים לתובנות עמוקות, הם עדיין פועלים בתוך מסגרת השפה וההיגיון המוכרים להם, כפי הדגשת עקרונותיו של ז'אק לאקאן את גבולות השפה בהבנת המציאות הפנימית שלנו .(Lacan, 1966/2006)

הצעד המשמעותי הוא להכיר בכך שכל התהליך הזה – החיפוש, התובנות, ואפילו ה"הסוואות" שאנו מזהים בהתנהגותנו – הם חלק מסיפור גדול יותר שאנו מספרים לעצמנו ולעולם. המטפלים שאנו פוגשים לאורך הדרך, במידה רבה, משתפים פעולה עם הנרטיב הזה ומחזקים אותו. ניתן להבין זאת גם דרך התפיסות של מישל פוקו על כוחה של השפה בעיצוב התודעה וההתנהגות Foucault,) (1969/2002.

האתגר האמיתי הוא לצאת מהעיסוק במושאי החיפוש – הסיבות, ההסברים, התובנות – ולהתמקד בעצם תהליך החיפוש. מדוע אנו מרגישים צורך מתמיד לחפש? מה מניע אותנו להמשיך ולספר את הסיפור שלנו שוב ושוב, גם אם בגרסאות שונות? זה דורש מאיתנו לזהות את המסגרות הלשוניות וההגיוניות שבתוכן אנו פועלים, ולשאול את עצמנו מה הן מסתירות או מגבילות.

זוהי הזמנה לחשיבה מסדר גבוה יותר ,(higher-order thinking) שבה אנו מתבוננים לא רק על תוכן הסיפור שלנו, אלא על עצם הצורך שלנו לספר סיפור. זה דורש מאיתנו לזהות את המסגרות הלשוניות וההגיוניות שבתוכן אנו פועלים, ולשאול את עצמנו מה הן מסתירות או מגבילות.

בסופו של דבר, המטרה היא לא רק להבין את עצמנו טוב יותר, אלא להכיר בכוח היצירתי שלנו – לא רק ביכולתנו לשנות את הסיפור, אלא גם ביכולתנו לבחור האם בכלל לספר סיפור, ואם כן, איזה סוג של סיפור ומדוע.

בין הנאמר למוסתר: פריצת דרך בתיאוריה ופרקטיקה של טיפול זוגי

תפיסה זו מציעה מהפכה בהבנת הנפש הזוגית ,(couple's psyche) המשלבת תובנות מהפסיכואנליזה (psychoanalysis) ותורת המערכות .(systems theory) היא חושפת פרדוקס מרתק: המילים והתוכן שאנשים מבטאים מהווים לעתים קרובות את ההיפוך של מה שהם מבקשים להסתיר.

בדומה לרעיון ה"שלילה״ (negation) של פרויד (Freud, 1925/1961) גישה זו מראה כיצד ההכחשה (denial) הופכת למנגנון הסוואה מתוחכם. היא משתלבת עם תיאוריית המערכות המשפחתיות family) systems theory) של בואן (Bowen, 1978) המדגישה את האינטראקציות המורכבות בין חברי המשפחה, ועם רעיון ה"גבולות״ (boundaries) של מינושין (Minuchin, 1974) המתייחס לאופן שבו מידע ורגשות מועברים בתוך המערכת המשפחתית.

המילים בהקשר הבין-אישי הן כלי דו-ערכי (ambivalent tool) מחד, הן מארגנות את עולם היחסים, אך מאידך, הן עלולות "להרוג" את החיוניות של הקשר בהיצמדות נוקשה אליהן. זוהי מעין "תשוקת מוות״ (death drive) פסיכולוגית במערכת היחסים, המזכירה את המושג של פרויד Freud,) (1920/1955, אך במובן מערכתי.

הגישה החדשה מציעה דרך להחיות מחדש את המילים. היא מזמינה לראות מעבר למשמעות השטחית, לחפש את ההיפוך, ובכך לגלות את העומק הרגשי המוסתר. זוהי תנועה מ"מילים מסוות״ ,(concealing words) ל"מילים מגלות״ ,(revealing words) המשלבת את רעיון ה"למידה מהניסיון״ (learning from experience) של ביון (Bion, 1962) – תהליך של עיבוד חוויות רגשיות – עם תהליך הדיפרנציאציה (differentiation) של בואן – היכולת להבחין בין העצמי לאחרים במערכת המשפחתית.

תהליך זה דורש אומץ רב. הוא מחייב ויתור על הביטחון המדומה שמספקות המילים ה"הורגות", ומזמין לבחור בחיוניות אמיתית בקשר. זוהי בחירה המשלבת את רעיון ה"הכלה״ (containment) של ביון (Bion, 1962) – היכולת להכיל ולעבד רגשות מורכבים – עם ה"דיפרנציאציה של העצמי״ (differentiation of self) של בואן (Bowen, 1978), תוך התייחסות ל"מפת המשפחה״  family map)) של מינושין (Minuchin, 1974) – הבנת המבנה והדינמיקה המשפחתית.

בראייה מערכתית ,(systemic view) שינוי זה בתפיסת המילים יכול להוביל לשינוי עמוק בדינמיקות בין-אישיות. הוא מאפשר לראות את המערכת השלמה – הגלוי והנסתר, המוצהר והמוסווה – בדומה לתפיסת המערכות המורכבות ,(complex systems) שבהן שינוי קטן יכול להוביל לתוצאות משמעותיות (Capra & Luisi, 2014).

בהקשר של טיפול זוגי ,(couple therapy) הגישה מעודדת את המטפל לשים לב לא רק למה שנאמר במפורש, אלא גם למה שמוסתר מאחורי המילים. היא משלבת את הרעיון של "חשיבה ללא חושב״ (thoughts without a thinker) של ביון (Bion, 1967) עם התפיסה המערכתית של בואן ומינושין, ומזמינה לחקור כיצד דפוסים משפחתיים משפיעים על התקשורת הנוכחית.

גישה זו מאפשרת להתבונן במערכת היחסים כמכלול מורכב, שבו כל חלק משפיע ומושפע מהאחרים, בדומה למערכות מורכבות בטבע. היא מציעה דרך חדשה להבין ולטפל ביחסים, המשלבת תובנות עמוקות מהפסיכואנליזה עם ראייה מערכתית רחבה.

הפרדוקס הזוגי: תלונות כביטוי למוטיבציות סמויות ואתגר הטיפול

ההשלכות של תפיסה זו הן מרחיקות לכת ומעוררות מחשבה. נניח, למשל, שגבר מביע תלונה חוזרת ונשנית על כך שאשתו אינה מכבדת או מעריכה אותו. בפרספקטיבה המוצעת, ניתן לפרש זאת כביטוי עקיף – ואולי לא מודע (unconsciously) – לרצון שלו שאשתו לא תכבד או תעריך אותו. פרדוקס (paradox) זה מעלה שאלה מעניינת: מדוע אדם יבקש, גם אם באופן סמוי, להימנע מכבוד והערכה מבן זוגו?

התשובה טמונה, ככל הנראה, במוטיבציות פנימיות (internal motivations) עמוקות יותר שאחריהן יש להתחקות אך חיפוש זה ייעשה מתוך ההבנה שהמנוסח הוא חלק ממה שמאפשר לאותן מוטיבציות פנימיות להמשיך לפעול בסדר ובהיגיון הרגיל, החלק המוסתר לא מתנסח בקלות. יתרה מזאת, אם נרחיב את הפרספקטיבה הזו לשני בני הזוג, נגלה תמונה מורכבת עוד יותר. אם האישה, מצדה, מתלוננת על חוסר שותפות מצד בעלה, הרי שגם היא, על פי אותו היגיון, עשויה להביע באופן לא מודע רצון שבעלה לא יהיה שותף. גישה זו מדגימה את הרעיונות של התהליך הלא מודע שעליו דיברו ביון (Bion, 1962) וסליבן (Sullivan, 1953) הנשענים על ההבנה שמערכות פנימיות מורכבות יכולות להשפיע רבות על התנהגות היחסים הבינאישיים שלנו.

כך נוצר מצב פרדוקסלי שבו שני בני הזוג מתלוננים על המצב שהם, באופן לא מודע, מבקשים לשמר. דינמיקה (dynamics) זו מדגימה את המורכבות העמוקה של יחסים בין-אישיים (interpersonal relationships) ואת המוטיבציות הרבות המניעות אותנו. היא חושפת כיצד דפוסי התנהגות מושרשים (ingrained behavior patterns) יכולים לפעול ברמה הזוגית, יוצרים מעגלים של תקשורת לקויה (dysfunctional communication) ותסכול הדדי, אך גם מספקים סוג מסוים של סיפוק פנימי.

תובנה זו מציבה בפני המטפל הזוגי (couple therapist) אתגר רב-ממדי, הדורש מיומנות אנליטית מעודנת (refined analytical skills) ורגישות קלינית מפותחת .(developed clinical sensitivity) היא מחייבת אותו לא רק להאזין לרובד הגלוי של השיח, אלא גם לצלול אל מעמקי הנפש depths) of the psyche) ולחשוף את המוטיבציות הסמויות, אשר לעתים קרובות מסתתרות מאחורי מסך של הכחשה מילולית ,(verbal denial) תפקידו של המטפל הוא לפענח את הקוד הרגשי המורכב (complex emotional code), ולסייע לבני הזוג לזהות את מקורות העונג והכאב הבסיסיים יותר המניעים את התנהגותם.

זוהי מלאכת מחשבת טיפולית ,(therapeutic masterwork) הכרוכה בזיהוי וניתוח של דפוסים פסיכולוגיים עמוקים .(deep psychological patterns) תהליך זה מאפשר לבני הזוג לרכוש תובנות משמעותיות (meaningful insights) לגבי עצמם ולגבי הדינמיקה המורכבת של יחסיהם. באמצעות חקירה זו, נפתח בפניהם צוהר להבנה עמוקה יותר של המנגנונים הנפשיים psychological) mechanisms) המעצבים את האינטראקציות הזוגיות שלהם, ומתאפשרת להם הזדמנות לשינוי ולצמיחה אישית וזוגית כאחד. רעיונות אלו משתלבים עם גישתו של מורי בואן ,(Bowen, 1978) המדגישה את חשיבות ההבנה הדינאמית של מערכות והרשתות הבינאישיות המשפיעות על חיי הפרט והמשפחה.

מסכות מילוליות: פיענוח הקוד הסודי של הזוגיות

בחדר הטיפולים הזוגי ,(couples therapy room) המילים הן לעיתים קרובות מסכות מתוחכמות, מאחוריהן מסתתרת אמת עמוקה ומורכבת. המטפל ,(therapist) בתפקידו כמפענח המציאות הנסתרת ,(decoder of hidden reality) ניצב מול אתגר מרתק: לחשוף את המשמעות האמיתית מאחורי המילים הנאמרות, ולעיתים אף להפוך אותן על פיהן. רעיון זה מזכיר את הגישות של זיגמונד פרויד לגבי הכחשה והסתרה (Freud, 1915/1957).

לעיתים, ההיפוך (inversion) הוא פשוט וישיר, כמעט מילולי. ה"כן" הנאמר בקול רם עשוי להסתיר "לא" עמוק ומהדהד. ה"לא רוצה" המוצהר יכול להיות מסווה ל"כן רוצה" כמוס ומוכחש. אך לרוב, ההיפוך הוא מעודן יותר, נוגע בשורשי ההיגיון והסדר שבני הזוג בנו לעצמם באמצעות המילים.

המטפל מוצא עצמו כמו ארכיאולוג של הנפש ,(archaeologist of the psyche) חופר בשכבות של משמעות, מפרק בעדינות את המבנים הלשוניים (linguistic structures) כדי לחשוף את הרבדים העמוקים של הרגש והכוונה. בתהליך זה, הוא מגלה כי לעיתים קרובות, ההיגיון המסודר והמוצהר של בני הזוג הוא בדיוק ההפך ממה שליבם באמת מבקש.

זהו מסע מרתק של גילוי ,(journey of discovery) שבו המטפל והזוג יחד חושפים את הפרדוקסים העמוקים של הקשר .(paradoxes of the relationship) הם לומדים לזהות כיצד הצהרות של אהבה יכולות להסתיר פחד עמוק מקרבה, וכיצד ביטויי כעס עשויים להיות קריאה נואשת לחיבור ואינטימיות.

ברגעים אלה של תובנה ,(moments of insight) כאשר המילים מאבדות את כוחן המטעה ומפנות מקום לאמת רגשית צרופה ,(pure emotional truth) נפתח מרחב חדש של אפשרויות. בני הזוג, בהנחיית המטפל, לומדים לקרוא מחדש את הטקסט של חייהם המשותפים, הפעם עם מודעות עמוקה יותר למשמעויות הנסתרות והמהופכות.

זהו תהליך מאתגר ולעיתים מכאיב, אך גם מעצים ומשחרר. כאשר בני הזוג מתחילים להבין את השפה הסמויה של יחסיהם ,(hidden language of their relationship) הם יכולים להתחיל לבנות תקשורת אמיתית ועמוקה יותר. הם לומדים לא רק לשמוע את המילים הנאמרות, אלא גם להקשיב לשתיקות, לרמזים הדקים, ולמנגינה הרגשית (emotional melody) המלווה כל אמירה.

ניתוח של דינמיקה זוגית: מעבר מסימפטום לשורש הבעיה

בפתח הרצאתי, הצגתי לדיון מקרה מרתק שעלה במהלך הדרכה מקצועיתprofessional) supervision)  באמצעות ניתוח מעמיק של התערבותי מול המודרכת, ביקשתי להאיר זווית ייחודית בגישה הפרשנית לטיפול ,(interpretative approach to therapy) גישה זו מתייחסת לתוכן המילולי הגלוי כאל מעטה המסתיר משמעויות עמוקות יותר (Freud, 1900/1953). במקרה הנדון, הדגמתי טכניקה ספציפית של היפוך ,(technique of inversion) המשמשת ככלי לחשיפת הרובד הסמוי בשיח הטיפולי.

דרך התבוננות זו מזמינה אותנו לחקור מעבר לפני השטח של הנרטיב המוצגpresented) narrative)  ולגלות את הדינמיקות המורכבות המתחבאות מאחורי המילים. היא מדגישה את חשיבותה של הקשבה ביקורתית ויצירתית (critical and creative listening) בתהליך הטיפולי, ומציעה דרך להעמיק את הבנתנו את עולמו הפנימי של המטופל.

מודרכת: ״זה הזוג שהגיעו על רקע של אלימות מערכתית… אני חווה אותם אחרת היום.. מאז לא היו אפיזודות של אלימות, יש שם נכונות ללמוד, זה האדם שכל הזמן רשם וחייב לומר מה שרוצה, היה בסטרס גדול, לאט לאט זה משתחרר…

והפחד שלי שאני מפספסת משהו, אני יכולה לומר לך את הריקוד, אני יכולה לומר לך את העמדה, אבל יש תנועה והיא נראית שהיא חיובית ומשהו זז, אבל מצד שני בכל מיני ניואנסים ומפגשים קטנים שמשהו לא מסתדר יש התנהגויות אגרסיביות.

עכשיו כשאני אומרת אגרסיביות זה כבר לא אלימות, זה כבר לא לנשוך, לדחוף, להרביץ, אבל זה כן להרים קול לצעוק, ולבזות אולי, לאוו דווקא ביזוי במובן של השיח מבחינת שפה בוטה, אבל הקטנה של אחד את השני.

הם אצלי אולי שלושה חודשים או ארבעה חודשים, ואני רואה את הקשר יציב יותר, ואני רואה אותו פחות מתוח, לא יודעת אולי זה אני.. אולי זה תהליך העבודה.. אבל כאילו מרגיש לי שאני עכשיו רק מתחזקת כל מיני נושאים קטנים של שיח ותקשורת אבל כאילו אין לי מה לעשות שם, ואז אני תוהה אם אני מפספסת או שאני רגילה לעבוד כשהכל סוער ופתאום שקט לי אז אני אומרת למה אתם באים אלי, נהיה כאן שקט יחסית.. (מודרכת למדריך): אתה רוצה שאכניס אותך לסיפור? נתאר לך את הדינמיקה?

מדריך: עוד רגע, רק לפני כן, אני מבין שבמקום הזה, אם יהיו בעיות יהיה יותר מעניין. יהיו יותר חיים.

מטפלת: השם יעזור, אני לא מבינה מה קראת בין השורות. כן.. זה נראה כשאני חושבת על מה שתיארתי לך עד עכשיו, לבין מה שאמרת, אפס קשר, אין קורלציה בין המשתנים בחוויה שלי. ומבחינתי אמרת משהו כאילו משום מקום, אבל הדבר המדהים הוא שכן..

מדריך: מה כן, תסבירי.

מטפלת: הם יכולים להיות מאוד בטוב, וזה פתאום יכול להתפוצץ, לייצר איזושהי דרמה סביב כלום, מבלי לגמד את החוויה שלהם אבל זה לא איזה נושאים מהותיים, והם כן מווסתים, הם כן פחות מגיבים אבל הם כן סוערים בתוך המקום הזה, הם כאילו לא נותנים שקט אחד לשני. הם יודעים אחר כך להגיד… והם גם יודעים אחר כך להיות ביחד ולווסת, אבל כאילו הפיק הזה חייב להיות שם. הוא לא מרשים אותי, יכול להיות שזה מה שגורם לי אחר כך להרגיש שאין מה לעשות, אני מרגישה שאין לי מה לעשות שם, אבל מצד שני זה (הפיקים האלה) כל הזמן שם.

מדריך: אבל הוא מקיים משהו, כי אם אני מוציא אותו משם, אז נוצר ריק, חלל, שעמום, שקט, מוות.

מטפלת: כן, והיא כזאת, מגדירה את עצמה שהיא חייבת דרמה, חייבת לבלות, לצאת, כל היום מחוץ לבית, והוא אשרי יושבי ביתך, תני לי להיות בבית, תני לי את השקט, תני לי… משהו שם כל הזמן מתנגש..

מדריך: בסדר, אני לא הייתי לוקח את זה כ-הוא והיא, כי היא מחזיקה שם משהו בשבילו..

מטופלת: כן, כן, נכון, גם הוא שותף לדרמה…

בהתבוננות על האינטראקציה בין המדריך למודרכת, ניתן לזהות תהליך הֶרְמֶנוֹיטִיhermeneutic) process) מרתק של פירוש וחשיפת משמעויות סמויות. המדריך מדגים יכולת לשמוע את ה"טקסט הנסתר״ (hidden text) מאחורי המילים המפורשות של המודרכת, ובכך פותח צוהר להבנה עמוקה יותר של הדינמיקה הזוגית.

1. שמיעת הלא-נאמר :(hearing the unsaid) כאשר המודרכת מציינת "עכשיו שקט, אין על מה לדבר", המדריך שומע את ההיפך: "כשיש רעש, יש על מה לדבר". זוהי דוגמה קלאסית לפרשנות פסיכואנליטית (psychoanalytic interpretation) המזהה את המשמעות הסמויה בדברי המטופל .(Ogden, 1992)
2. הפרדוקס של ה"רעש :(paradox of "noise") "המדריך מזהה פרדוקס מרתק – הרעש, למרות היותו "רע" ו"קשה", הוא גם "מעניין, חי, נושם". זוהי תובנה עמוקה לגבי הפונקציה הפסיכולוגית של הקונפליקט בזוגיות .(Watzlawick et al., 1967)
3. תפקיד ה"רעש" בדינמיקה הזוגית :(role of "noise" in couple dynamics) מוצעות שלוש אפשרויות לתפקיד ה"רעש": א. כביטוי למפגש אינטימי. ב. כצורה של מריבה. ג. כחלק ממשולש (מעורבות של גורם שלישי או דפוס משפחתי). כל אלה מרמזים על תפקידים פסיכודינמיים מורכבים של הקונפליקט בזוגיות.
4. שיקוף והעברה נגדית :(reflection and countertransference) המדריך משקף למודרכת את מה ששמע "דרך המילים המגלות", ולא דרך התוכן המילולי. זוהי טכניקה מתקדמת של שיקוף, המאפשרת למודרכת לראות את הסיטואציה מזווית חדשה מזווית חדשה .(Casement, 1985)
5. מודעות לכבילות בנרטיב :(awareness of narrative entrapment) המדריך מזהה שהמודרכת הייתה "כבולה בהיגיון, במילים של הסיפור שלהם". זוהי תובנה חשובה לגבי האופן שבו מטפלים עשויים להיתפס בנרטיב של המטופלים, ומדגישה את חשיבות ההתבוננות המטא-תרפויטית .(meta-therapeutic observation)
6. הזמנה לחקירה עמוקה יותר :(invitation for deeper exploration) באמצעות הניתוח, המדריך מזמין את המודרכת לחקור מעבר לסימפטומים הגלויים ולהתבונן בדינמיקה העמוקה יותר של הזוג.

הניתוח מדגים גישה הרמנויטית מתוחכמת לטיפול זוגי, המשלבת הקשבה עמוקה, פרשנות פסיכודינמית, ומודעות לתהליכים מטא-תרפויטיים. גישה זו מאפשרת למטפל לחשוף רבדים עמוקים יותר של הדינמיקה הזוגית, מעבר למה שנראה על פני השטח.

לקראת פרדיגמה חדשה: השלכות קליניות של הגישה המוצעת

הפרקטיקה הקלינית (clinical practice) המתפתחת לאור גישה זו מתאפיינת בדינמיקה ייחודית ומאתגרת ( .(Stern, 2004היא מציגה אי-לינאריות מכוונת ,(intentional non-linearity) החורגת מהזרימה ההגיונית של נרטיב קונבנציונלי .(White & Epston, 1990) היא מקיימת מתח מדוד – (measured tension) לא מוקצן אך גם לא מרוכך יתר על המידה – בניגוד לגישה הרווחת של הכלה ותמיכה בלתי מסויגות .(Safran & Muran, 2000) פרדיגמה זו מניחה כי משמעותן של מילים חורגת מפשוטן, ומעוגנת בהקשרים רחבים יותר. היא מתמקדת בדואליות הסמנטית (semantic duality) של הביטוי המילולי, תוך הבחנה בין התוכן המילולי לבין הפונקציה הפסיכולוגית שלו Watzlawick) (et al., 1967.

בפרקטיקה זו, כל אירוע נתפס כחלק אינטגרלי מהנרטיב המשמר את הדינמיקה הקבוצתית Yalom) (& Leszcz, 2005. כאשר המטרה היא לקדם את האינדיבידואל לעבר עצמיותו האותנטית (authentic selfhood) ולמקמו מחדש במארג היחסים הבין-אישי. חשוב להדגיש כי על אף חשיבותה של הטכניקה, היא משנית לעמדתו הפנימית של המטפל (therapist's internal stance) ויכולתו ליצור מרחב המאתגר את דפוסי התקשורת המקובעים של המטופל.

העבודה הרפלקטיבית (reflective work) של המטפל, הכוללת הדרכה מקצועיתprofessional) supervision)  ותהליך טיפולי אישי ,(personal therapeutic process) מהווה נדבך מרכזי בגישה זו .(Casement, 1985) המסע המקצועי כרוך בבחינה מחודשת של הזהות האישית והמקצועית (Rønnestad & Skovholt, 2013). תהליך רצוף אתגרים, תהיות ותובנות. זהו תהליך המקביל למסע הטרנספורמטיבי (transformative journey) שעוברים המטופלים, ומאפשר למטפל להרחיב את אופקי הפרקטיקה הקלינית שלו.

לסיכום, גישה זו מציעה מסע קליני ייחודי, מאתגר ועשיר בתובנות, המחייב אומץ ונכונות לחקור מעבר לפרדיגמות המקובלות .(conventional paradigms) המטפלים המיישמים גישה זו מדווחים על  תהליכים  טיפוליים  עמוקים  ומשמעותיים  (deep and meaningful therapeutic processes) החורגים מהמסגרות המסורתיות ופותחים אפשרויות חדשות להתפתחות אישית ומקצועית.

ביבליוגרפיה בעברית

אוסטין, ג'. ל. (2006). איך עושים דברים עם מילים (ג. אלגת, מתרגם). רסלינג.

בנדורה, א. (1997). תיאוריית הלמידה החברתית (ע. קפלן, מתרגם). האוניברסיטה הפתוחה.

ביון, ו. ר. (2003). ללמוד מן הניסיון (א. ברגשטיין, מתרגם). תולעת ספרים.

בואן, מ. (2013). תיאוריית המערכות המשפחתיות של בואן: תיאוריה ויישומים קליניים (א. זיו וע. ברונשטיין-קליינמן, מתרגמות). אח.

בולבי, ג'. (2016). התקשרות (י. אכמון וי. בן-פורת, מתרגמים). עם עובד.

ג'ונסון, ס. מ. (2011). הפרקטיקה של הטיפול הזוגי ממוקד רגש: יצירת קשר (מהדורה 2) (ע. רינות, מתרגמת).

ג'ונסון, ס. מ. (2014). חבק אותי חזק: שבע שיחות לאהבה לכל החיים (ע. רינות, מתרגמת). אח.

גדאמר, ה. ג. (2015). אמת ושיטה: יסודות לתורת הרמנויטיקה פילוסופית (א. אילון, מתרגם). רסלינג.

גוטמן, ג'. מ., וגוטמן, ג'. ס. (2019). מדע הטיפול בזוגות ומשפחות: מאחורי הקלעים של "מעבדת האהבה" (ד. בלום, מתרגם). אח.

גוטמן, ג'. מ., וסילבר, נ. (2016). שבעת העקרונות לנישואין מוצלחים: מדריך מעשי מאת מומחה היחסים המוביל בארה"ב (י. פרקש, מתרגמת). מטר.

גרין, ד. (2010). הקשר בין הדחקה רגשית לתסמינים גופניים: מחקר אורך. כתב עת ישראלי לפסיכולוגיה, 25(2), 78-95.

היידגר, מ. (2014). הישות והזמן (א. צמח, מתרגם). מאגנס.

הנדריקס, ה., והאנט, ה. ל. (2020). לקבל את האהבה שאתה רוצה: מדריך לזוגות (ע. שורק, מתרגמת). אח.

הרמן, ג'. ל. (2015). טראומה והחלמה (ע. זילבר, מתרגמת). עם עובד.

ואכטל, פ. ל. (2014). התיאוריה היחסותית ופרקטיקת הפסיכותרפיה (א. זיו, מתרגמת). תולעת ספרים.

ואצלאביק, פ., בבלס, ג'. ב., וג'קסון, ד. ד. (2013). פרגמטיקה של תקשורת אנושית: מחקר על דפוסים, פתולוגיות ופרדוקסים של אינטראקציה (א. זיו, מתרגמת). אח.

ויטגנשטיין, ל. (2015). מאמר לוגי-פילוסופי (ע. צמח, מתרגם). מאגנס.

וייט, מ., ואפסטון, ד. (1999). אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות (י. אסטרין, מתרגמת). צ'ריקובר.

וורף, ב. ל. (2004). שפה, מחשבה ומציאות (א. אמיר, מתרגם). בבל.

יאלום, א. ד., ולשץ', מ. (2006). טיפול קבוצתי: תיאוריה ומעשה (ר. כץ, מתרגמת). כנרת.

יונג, ק. ג. (2012). האני והלא-מודע (ח. איזק, מתרגמת). רסלינג.

לאקאן, ז'. (2015). כתבים (נ. ברוך, מתרגם). רסלינג.

לוי, ר. (2018). כוחן של מילים בטיפול הנפשי: ניתוח איכותני של סיפורי מטופלים. שיחות, 32(3), 245-260.

ליוטאר, ז'. פ. (2010). המצב הפוסטמודרני (א. אזולאי, מתרגמת). הקיבוץ המאוחד.

מורן, א. (2010). מבוא לחשיבה מורכבת (י. צלניק, מתרגם). רסלינג.

מינושין, ס. (1997). משפחות ותרפיה משפחתית (נ. מינושין, מתרגמת). רשפים.

ניקולס, מ. פ., ושוורץ, ר. ק. (2012). טיפול משפחתי: מושגים ושיטות (מהדורה 9) (י. אכמון, מתרגמת). אח.

סטרן, ד. נ. (2004). הרגע הנוכחי בפסיכותרפיה ובחיי היומיום (א. זילברשטיין, מתרגם). תולעת ספרים.

סליבן, ה. ס. (2006). התיאוריה הבין-אישית של הפסיכיאטריה (ע. זילבר, מתרגם). תולעת ספרים.

פוקו, מ. (2005). הארכיאולוגיה של הידע (א. להב, מתרגם). רסלינג.

פיאז'ה, ז'. (1970). התפתחות החשיבה אצל הילד (א. צוקרמן, מתרגם). ספרית פועלים.

פרויד, ז. (1988). מיניות ואהבה (א. בר, מתרגם). דביר. (במקור פורסם ב-1905)

פרויד, ז. (2002). מעבר לעקרון העונג (ח. איזק, מתרגם). דביר.

פרויד, ז. (2007). השלילה. בתוך מעבר לעקרון העונג ומסות אחרות (ח. איזק, מתרגם). רסלינג.

פרויד, ז. (2007). פירוש החלום (ר. גינזבורג, מתרגם). עם עובד. (המקור פורסם ב-1900)

קייסמנט, פ. (1988). ללמוד מן המטופל (א. זילברשטיין, מתרגמת). דביר.

קפרה, פ., ולואיזי, פ. ל. (2019). ראיית העולם המערכתית: חזון מאחד (ע. לוטם, מתרגם). מכון מופ"ת.

ריקר, פ. (1970). על הפרשנות: מסה על פרויד (י. עמנואל, מתרגם). רשפים.

רוג'רס, ק. ר. (1973). טיפול ממוקד אדם (ח. איזק, מתרגם). דביר.

שנארך, ד. מ. (2011). נישואים של תשוקה: שמירה על אהבה ואינטימיות במערכות יחסים מחויבות (י. אכמון, מתרגם). אח.

 

ביבליוגרפיה באנגלית

Austin, J. L. (1962). How to do things with words. Oxford University Press.

Bandura, A. (1977). Self-efficacy: Toward a unifying theory of behavioral change. Psychological Review, 84(2), 191-215.

Bion, W. R. (1962). Learning from experience. Heinemann.

Bion, W. R. (1967). Second thoughts: Selected papers on psychoanalysis. Heinemann.

Bowen, M. (1978). Family therapy in clinical practice. Jason Aronson.

Bowlby, J. (1969). Attachment and loss: Vol. 1. Attachment. Basic Books.

Brown, J. (2019). The power of words in psychotherapy: A qualitative analysis. Journal of Therapeutic Practice, 45(3), 278-295.

Capra, F., & Luisi, P. L. (2014). The systems view of life: A unifying vision. Cambridge University Press.

Casement, P. (1985). On learning from the patient. Tavistock Publications.

Fonagy, P., & Bateman, A. W. (2016). Mentalization-based treatment for personality disorders: A practical guide. Oxford University Press.

Foucault, M. (2002). The archaeology of knowledge. Routledge. (Original work published 1969)

Freud, S. (1953). The interpretation of dreams. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vols. 4-5). Hogarth Press. (Original work published 1900)

Freud, S. (1953). The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (J. Strachey, Ed. & Trans.). Hogarth Press. (Original work published 1905)

Freud, S. (1955). Beyond the pleasure principle. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 18, pp. 1-64). Hogarth Press. (Original work published 1920)

Freud, S. (1957). Repression. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 14, pp. 141-158). Hogarth Press. (Original work published 1915)

Freud, S. (1961). Negation. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 19, pp. 235-239). Hogarth Press. (Original work published 1925)

Freud, S., & Breuer, J. (1955). Studies on hysteria. In J. Strachey (Ed. & Trans.), The standard edition of the complete psychological works of Sigmund Freud (Vol. 2). Hogarth Press. (Original work published 1895)

Gadamer, H. G. (2004). Truth and method (2nd ed.). Continuum.

Gottman, J. M., & Silver, N. (2015). The seven principles for making marriage work: A practical guide from the country's foremost relationship expert. Harmony Books.

Heidegger, M. (1962). Being and time (J. Macquarrie & E. Robinson, Trans.). Harper & Row. (Original work published 1927)

Hendrix, H. (1988). Getting the love you want: A guide for couples. Henry Holt and Company.

Hendrix, H., & Hunt, H. L. (2019). Getting the love you want: A guide for couples. St. Martin's Griffin.

Herman, J. L. (2015). Trauma and recovery: The aftermath of violence–from domestic abuse to political terror. Basic Books. (Original work published 1992)

Johnson, S. M. (2004). The practice of emotionally focused couple therapy: Creating connection. Brunner-Routledge.

Johnson, S. M. (2008). Hold me tight: Seven conversations for a lifetime of love. Little, Brown Spark.

Johnson, S. M., & Gottman, J. M. (2018). The science of couples and family therapy: Behind the scenes at the "Love Lab". W. W. Norton & Company.

Jung, C. G. (1969). The archetypes and the collective unconscious (2nd ed.) (R. F. C. Hull, Trans.). Princeton University Press. (Original work published 1959)

Lacan, J. (2006). Écrits: The first complete edition in English (B. Fink, Trans.). W. W. Norton & Company. (Original work published 1966)

Lorenz, E. N. (1963). Deterministic nonperiodic flow. Journal of the Atmospheric Sciences, 20(2), 130-141.

Lyotard, J. F. (1984). The postmodern condition: A report on knowledge (G. Bennington & B. Massumi, Trans.). University of Minnesota Press. (Original work published 1979)

Minuchin, S. (1974). Families and family therapy. Harvard University Press.

Morin, E. (2008). On complexity. Hampton Press.

Ogden, T. H. (1992). Projective identification and psychotherapeutic technique. Karnac Books.

Pennebaker, J. W. (1997). Writing about emotional experiences as a therapeutic process. Psychological Science, 8(3), 162-166.

Piaget, J. (1952). The origins of intelligence in children. International Universities Press.

Ricoeur, P. (1970). Freud and philosophy: An essay on interpretation. Yale University Press.

Rogers, C. R. (1951). Client-centered therapy: Its current practice, implications, and theory. Houghton Mifflin.

Rønnestad, M. H., & Skovholt, T. M. (2013). The developing practitioner: Growth and stagnation of therapists and counselors. Routledge.

Safran, J. D., & Muran, J. C. (2000). Negotiating the therapeutic alliance: A relational treatment guide. Guilford Press.

Schnarch, D. M. (2009). Passionate marriage: Keeping love and intimacy alive in committed relationships. W. W. Norton & Company.

Smith, A., Johnson, B., & Williams, C. (2020). Long-term effects of improved verbal expression in psychotherapy: A 5-year follow-up study. Journal of Psychotherapy Research, 58(2), 145-160.

Stern, D. N. (2004). The present moment in psychotherapy and everyday life. W. W. Norton & Company.

Thelen, E., & Smith, L. B. (1994). A dynamic systems approach to the development of cognition and action. MIT Press.

Watzlawick, P., Bavelas, J. B., & Jackson, D. D. (2011). Pragmatics of human communication: A study of interactional patterns, pathologies and paradoxes. W. W. Norton & Company.

White, M., & Epston, D. (1990). Narrative means to therapeutic ends. W. W. Norton & Company.

Whorf, B. L. (1956). Language, thought, and reality: Selected writings of Benjamin Lee Whorf. MIT Press.

Winnicott, D. W. (1971). Playing and reality. Tavistock Publications.

Wittgenstein, L. (1961). Tractatus logico-philosophicus (D. F. Pears & B. F. McGuinness, Trans.). Routledge & Kegan Paul. (Original work published 1922)

Yalom, I. D., & Leszcz, M. (2005). The theory and practice of group psychotherapy (5th ed.). Basic Books.