רחל נחום – פסיכותרפיסטית אינטגרטיבית יהודית אימון אישי ו master NLP
מטפלת בטראומות וחרדות
פלאפון: 0546673524
Rachelosh7@gmail.com
אין צורך בדמיון פורה מאוד כדי לדמות את העולם שלנו לשדה קרב. די להיזכר במשנה באבות: "על כורחך אתה נולד על כורחך אתה חי", כדי להבין כמה אנרגיה עלינו להשקיע כדי לשרוד בו.
יותר משאנו נלחמים על הקיום הפיזי ,אנו נלחמים על הקיום הרגשי שלנו.
ובשדה הקרב, כמו בשדה קרב, יש נשק ויש חזית, יש כיבושים לצד נסיגות, ויש גם הגנות.
תפקיד ההגנות לשמור על הדימוי העצמי מפני פגיעה ולהגן על הערך העצמי, שלא יפגע.
בשדה הקרב יש כלי הגנה מורכבים ויש פשוטים יותר. לצד הגנות פשוטות שנשלפות במודע בשעת הצורך, כמו קסדה או מגן, קיימים מנגנוני הגנה משוכללים כמו טילי יירוט אוטומטיים. יתרונם של מנגנוני ההגנה האוטומטיים במהירות התגובה שלהם ,שכן לא נדרשת התערבות מעשית להפעלתם. מאידך גיסא דווקא יתרון זה הוא גם חסרונם, שכן לעיתים הם פועלים ללא מנגנוני בקרה וממילא הם אינם יעילים במיוחד.
אחד הערכים היקרים ביותר לאדם הוא ערכו העצמי ,וממילא אחת החרדות המהותיות ביותר המלוות את חייו היא החרדה מפני איבוד ערכו העצמי. חרדה זו היא חרדת על הנלווית לחרדות אחרות המלוות את האדם.
בתחומים רבים בפסיכולוגיה, בעיקר בגישה הפסיכואנליטית, מזכירים את המושג 'מנגנוני הגנה', מונח ששרד באופן מרשים את אתגרי הזמן והגיע לימינו כמעט עם אותו רציונל בו נוסח על ידי זיגמונד פרויד ובתו אנה. שאנחנו מדברים על מנגנוני הגנה, אנו מתכוונים לדפוסי התנהגות וחשיבה, אדפטיביים יותר ופחות, שמטרתם להגן על האגו מפני חרדה שמעוררים קונפליקטים פנימיים וחיצוניים.
הגנות נפשיות, אם כן, הן דרך להבין את האופן בו אנשים מרחיקים את עצמם ממודעות מלאה שעלולה להציף במחשבות, בהתנהגויות וברגשות בלתי נסבלים.
מלאני קליין שפעלה במקביל לאנה פרויד(פרויד אנה 1987), ראתה את מנגנוני ההגנה של העמדה הסכיזופרנואידית כנגזרות של הפיצול. על גבי הפיצול נבנות הגנות נוספות, כולן פרימיטיביות ונמוכות. הגנות נמוכות הן הגנות שקל יותר להשתמש בהן, אך ככל שמשתמשים בהן יותר מתרופף בוחן המציאות ומתחילה גלישה למצבים נפשיים אידיוסינקרטיים. במנגנוני הגנה גבוהים (כמו הדחקה) אין את הפן של עיוות המציאות.
הגנות במודלים טיפוליים
במסגרת תהליך טיפולי, כאשר ברצוננו להפחית את הפעלתם של מנגנוני הגנה שאינם יעילים, עלינו להפחית את כוחו של הסופר אגו ולמתן את מידת הנוקשות וההחמרה שלו. כתוצאה מכך, יתקיים ביטוי מעודן יותר של הדחפים ויצטמצם הקונפליקט הפנימי.
אוטו גרנברג מהתורמים המרכזיים בחקר הפרעות האישיות התייחס לסוג ההגנות בהן אנו משתמשים -הגנות גבוהות (כמו אינטלקטואליזציה , רציונליזציה, סובלימציה, הדחקה) מצויות בשימוש בריא של האגו ואינן פוגעות בתפקוד היומיומי.
הגנות נמוכות (כמו :פיצול, הכחשה, הזדהות השלכתית, אידאליזציה) פוגעות בתפקוד היומיומי.)
בעוד שבפסיכואנליזה מנגנוני הגנה נתפסים כבלתי נמנעים ואף חיוביים, גישות שונות התייחסו אליהם באופנים שונים:
למשל, בטיפול ממוקד -קליינט מנגנוני ההגנה הם תמיד בעייתיים – מבחינת רוג'רס , הם מקבעים את הפער בין העצמי לבין האדם. מבחינת רוג'רס, טיפול פסיכולוגי עוזר לאדם לחיות ללא מנגנוני הגנה, וכך יאפשר לחוויותיו להיטמע בתוך הסיפור האישי של חייו.
פסיכותרפיה מסייעת למטופל להיות מודע יותר למנגנוני ההגנה בהם הוא משתמש וכך להפחית שימוש במנגנונים פרימיטיביים ולאמץ מנגנונים יעילים ובשלים יותר בעתיד. פרויד הבריק עם המטרה הטיפולית של הפסיכואנליזה: ״היכן שהיה איד, שם יהיה אגו״. עם מנגנוני הגנה מפותחים ובשלים נזכה באגו קוהסיבי, מאורגן ובריא.
תאוריות פסיכולוגיות מתארות 4 חרדות בסיסיות ,שכל אחת מהן יכולה להיות הבסיס שעליו נבנית אישיותו של האדם. החרדות הן תוצר של החוויות המוקדמות שחווה אדם בילדותו, ושלהן חלק ניכר בעיצוב אישיותו. החרדות הן בסיס גם למנגנוני ההגנה של האדם, שכן תפקידם של מנגנוני ההגנה של האדם להגן עלינו מפני השתלטות החרדות על אישיותנו.
ארבע החרדות הבסיסיות שמתארת הפסיכולוגיה הן: חרדת נטישה, הכוללת חרדה מפני אבדן רגשי כמו זה המתרחש בעת פרדה או מוות, חרדה מפני איבוד שליטה, חרדה מפני נחיתות וחרדה מפני לחץ. כאמור חרדה מפני איבוד הערך העצמי היא בת לוויה לכל אחת מן החרדות הבסיסיות ,שכן החרד מנטישה מרגיש: "אני בעל ערך רק אם אני מחובר וקשור" ,החרד מאיבוד שליטה מרגיש: אני בעל ערך רק אם המציאות מתפקדת בהתאם לצפיותיי, החרד מנחיתות מרגיש: "אני בעל ערך רק אם אני מעל ויותר", ואילו החרד מלחץ מרגיש: "אני בעל ערך רק אם אני רגוע ושלו".
אף שבבסיס אישיותו של כל אדם קיימת לפחות אחת מן החרדות, עצמתן משתנה מאדם לאדם. יש אנשים שכל צל של איום מעורר בליבם את החרדה, ויש אלו שרק רמת איום גבוהה תגרום לתחושת חרדה אצלם .מסיבה זו גם מנגנוני ההגנה ומידת השימוש בהם שונים מאדם לאדם. ככל שדימויו העצמי של האדם מבוסס יותר, כך הוא זקוק פחות לשימוש במנגנוני הגנה ,ואילו אדם שדימויו העצמי נמוך או מעורער יקיף את עצמו במנגנוני הגנה רבים ועוצמתיים .גם לרמת החרדה ,ובעיקר ליחס שבינה לבין הדימוי העצמי ,יש השפעה על עצמתם של מנגנוני ההגנה .אם רמת החרדה במצב מסוים אך גם הדימוי העצמי גבוה-הפער אינו כה גדול ,ולכן דיי בשימוש במנגנוני הגנה ברמה סבירה .כך גם אם רמת החרדה אינה גבוהה במיוחד וגם הדימוי העצמי אינו גבוה .אולם אם רמת החרדה המצבית גבוהה והדימוי העצמי נמוך-אין לאדם דיי משאבים להתמודד עם החרדה, ולכן הוא מבצר את עצמו במנגנוני הגנה רבים ועוצמתיים.
הפסיכיאטר ויקטור פרנקל (פרנקל 1982)דימה את אישיותו של האדם לעיר מבוצרת, תפקידם של מנגנוני ההגנה להגן על האישיות, כשם שתפקידה של החומה להגן על העיר. ככל שהעיר חזקה מצד עצמה היא זקוקה פחות לחומות ומבצרים סביבה ,ואילו עיר חלשה זקוקה לחומות ולמבצרים רבים סביבה .גם אישיותו של האדם, אם יש בה עצמה פנימית וביטחון עצמי, הרי שיש בה כוח לעמוד מצד עצמה ,ואילו כאשר הביטחון העצמי רעוע, האישיות את עצמה בהגנות ומנגנוני הגנה למכביר. אנשים שהגנותיהם עבות ,הם בדרך כלל פגיעים מאוד, מרוחקים, ועל כן נתפסים לעתים כמתנשאים, הם נראים קרים וחסרי רגש, ובדרך כלל, הם אינם מודעים לחוויותיהם הפנימיות ולמרכיבי אישיותם .אם מבקשים לטפל באדם ולסייע לו להיחלץ ממנגנוני ההגנה המקיפים אותו, תחילה יש לוודא שיש לו מקורות כוח נוספים להישען עליהם. רק לאחר ביסוס העצמה הפנימית אפשר לנסות "לקלף" מעליו את מנגנוני ההגנה .
מנגנוני ההגנה יוצרים חייץ בין מה שמאיים עלינו לביננו ולא פעם ,בשל הגנות כבדות שאדם מתגונן באמצעותן ,נותרת אישיותו מופנמת וסגורה, הוא שומר את עצמו מפני כל מגע שעלול לפגוע בערכו העצמי או לעורר את החרדה הבסיסית שלו, ולכן הוא חש את עצמו מנוע מלהיפתח מפני החברה, וזו משיבה לו באותו מטבע-נותרת מחוץ להשגתו. מכאן ועד תחושת בדידות הדרך קצרה .
לאחר הבנת תפקידם של מנגנוני ההגנה ,ואף בטרם הכרנו את המנגנונים עצמם, נוכל להבין שהדרך היעילה והנכונה לטיפול במנגנוני ההגנה העומדים לאדם לרועץ, היא חיזוק ערכו העצמי של האדם, שהרי ברגע שיחוש האדם בטוח בערך שלו, לא יהיה לו צורך במנגנוני הגנה, וממילא הוא "יתקלף" מהם.
כיצד נוצרים מנגנוני הגנה?
כל מערכות הגוף-הן המערכות הפיזיולוגיות ,הן המערכות הנפשיות, שואפות לאיזון-הומאוסטזיס. חרדה מפרה את האיזון הנפשי של האדם, וכדי להשיב לעצמו את האיזון, משתמש האדם בתת מודע, במנגנוני הגנה. מנגנון ההגנה מדלג על התודעה. הוא מזהה את רגש החרדה בשלביו הראשונים ומתחיל לפעול לפני שהוא מגיע לתודעה .החרדה אינה פסולה. אין היא אלא אחד הכלים שצייד בהם אותנו הקב"ה כדי שנוכל לשרוד. היא מסייעת לנו לשמור על עצמנו ומניעה אותנו לפעילות כדי להימנע מאיומים שונים המרחפים מעל ראשינו, אולם מנסיבות מסוימות ,מביאים מנגנוני ההגנה יותר נזק מתועלת. זאת משום שהם מתפקדים באופן אוטומטי וללא שליטתו המודעת של האדם, ובמצבים מסוימים הם משתלטים כליל על אישיותו, במקום שהוא יהיה בשליטה עליהם.
החרדות המלוות את האדם מתחלקות לשלוש קבוצות עיקריות , כל חרדה באשר היא שייכת לאחת מהן:
חרדה מציאותית-חרדות מפני דברים שיש סבירות שהם אכן יתרחשו, כגון, מלחמות קשיים כלכליים וכדומה.
חרדה נואורוטית-חרדה שהיא תגובה רגשית של האדם לחשש מפני מצב שבו לא יוכל לשלוט בדחפים שלו. החרדה גורמת לו להגיע להתנהגות קיצונית המנוגדת לחרדה, ולכן החשש למעשה לא מציאותי. החרדה הביאה אותו למקום כה מרוחק מן הסבירות שהדבר אכן יתרחש ,ובכל זאת היא ממשיכה ללוותו ולהניעו. החרדות הנואורוטיות העיקריות הן ארבע החרדות הבסיסיות המובאות לעיל. למשל-אדם שיש לו חרדה נואורוטית מפני איבוד שליטה-יהיה תמיד בשליטה. הוא ינהל את כל חייו בסדר ובדיוק קיצוני כדי להתרחק ככל האפשר ממצב של איבוד שליטה, ועם זאת ממשיכה החרדה מפני איבוד שליטה ללוותו ,והיא שמעצבת את אישיותו.
חרדה מוסרית-תגובה ריגשית של האדם, הנובעת מן החשש מפני רגשות אשמה או נקיפות מצפון ,כגון כאשר הוא עושה או מרגיש שעשה משהו שאינו תואם את הסטנדרטים המצופים ממנו.
גורמי החרדה קשורים למצבי מתח פנימי בין חלקי האישיות המניעים את האדם.
מהם חלקים אלו?
על פי תיאוריית TA-ניתוח עסקאות-(אריק ברן 1910-1970) בכל אדם, בכל גיל שהוא, מתפקדים שלושה חלקים ומתמודדים ביניהם: חלק ילדי, חלק הורי, וחלק בוגר. לכל אחד מן החלקים, יש מעלות לצד חסרונות ,ובכל עת שהאדם פועל או מגיב, מניע אחד מחלקים אלו את תגובתו. החלק הילדי הוא מצד אחד החלק הסקרן, היצירתי והספונטאני ,ומצד אחר- העקשן, התלותי, והאגוצאנטרי .החלק ההורי הוא מצד אחד המחנך, המיישר, המורה והמלמד, מצד אחד-המעניש, הנוזף והמוכיח. החלק הבוגר הוא החלק המפשר בין החלק הילדי לחלק ההורי ומסייע לאדם לשקול בצורה עניינית מהי התגובה הראויה במצב הקיים. כאשר המתח בין החלקים המניעים את האדם עצמתי וממושך ,והאדם אינו מצליח לממש את החלק הבוגר שבו, נכנסים מנגנוני ההגנה לפעולה.
מנגנוני ההגנה רבים הם ומגוונים. אצל כל אחד מאיתנו פועלים בעקביות מנגנונים שבהם "בחרנו" בילדותינו באופן בלתי מודע .מודעות האדם למנגנוני ההגנה שהוא נוקט, עשויה להביא את האדם לשימוש מושכל בהם. בעזרת המודעות יכול האדם לבחון את התועלת שמעניקים לו מנגנוני ההגנה מול הנזק שהם מסבים לו, וממילא- לשלוט בהם במידה זו או אחרת .
גם הכרת מנגנוני ההגנה של האנשים הקרובים לאדם, בן זוג, ילדים, הורים וכדומה, עשויה להביא להבנה טובה יותר של התנהגויות, וממילא להיטיב את היחסים הבין אישיים. מנגנוני הגנה
מנגנוני הגנה הינם תהליכים נפשיים, שתפקידם להגן על הפרט מפני חרדות ואיומים פנימיים וחיצוניים. בסיווג מנגנוני ההגנה השונים נהוג להבחין בין מנגנוני הגנה ברמת ארגון נמוכה (מנגנוני הגנה "פרימיטיביים") לבין מנגנוני הגנה ברמת ארגון גבוהה (מנגנוני הגנה בשלים ובוגרים יותר). מנגנוני ההגנה מהווים מרכיב אינטגראלי מהמבנה הנפשי שלנו, הן בהסתגלות הבריאה והן בפסיכופתולוגיה. אצל האדם הבשל והבריא מנגנוני ההגנה גמישים יותר, אינם נזקקים לכמות רבה של אנרגיה ואינם גורמים לעיוות ניכר של המציאות. במאמר זה לקט של מנגנוני ההגנה העיקריים, כשהם מלווים בהסבר קצר.
מנגנוני הגנה רבים עומדים לרשותו של החש צורך להתגונן. יש מהם פתולוגיים ממש ויש בוגרים יותר. לעיתים, ההבדל בין מנגנון יעיל למנגנון הרסני תלוי בעוצמת השימוש ובתדירותו. שימוש סביר במנגנון ההגנה משרת את האדם, ואילו שימוש יתר בהם תוקע אותו ומונע התמודדות נכונה, ולכן הוא מצריך התייחסות ולעיתים עזרה מקצועית.
מנגנוני הגנה שעלולים להיות פתולוגיים הם: הכחשה, השלכה ,ואינטלקטואליזציה. מנגנונים אלו נפוצים אצל ילדים, אולם כאשר מבוגרים משתמשים בהם בתדירות גבוהה ,הם יכולים ליצור אישיות בעייתית.
מנגנוני ההגנה הבוגרים יותר הם: הדחקה, עידון, ושימוש בהומור-כל עוד הוא נעשה בשליטה. המנגנונים הבוגרים מאפשרים התמודדות ,יצירת יחסים בריאים ותקינים עם הסביבה והנאה מאיכות החיים.
למעשה כל מנגנון הגנה יכול להגיע לרמה פתולוגית. מתי וכיצד?
1.כשמשתמשים בו בצורה נוקשה ובאופן בלעדי ובלתי סלקטיבי.
2.כשהמוטיבציה לשימוש בו נובעת מן העבר ולא מצורך עכשווי או עתידי. זהו מצב שאין בו בקרת מציאות, אלא התגובה מתאימה לתגובה שהתאימה לסיטואציה בעבר. למשל: אדם בוגר שמגיב לביקורת כשם שהיה מגיב בילדותו לביקורת שהשמיעו הוריו באוזניו.
3.כשהשימוש במנגנון יוצר עיוות בביקורת המציאות, כלומר האדם רואה דברים שאינם קיימים במציאות או אינו רואה את המציאות(פטירת אב)
4.כשהשימוש בו יוצר בעייתיות ביחסי אנוש, מונע הנאה ואיכות חיים ופוגע בתפקוד.
5.כשהשימוש בו יוצר עיוות ברגשות, ומונע מן האדם להשתמש ברגשותיו בצורה יעילה.
ככל ש"האני" של האדם מפותח יותר, כך הוא מסוגל להכיל יותר קונפליקטים וסתירות פנימיות, בלי להשליך אותם אל הסביבה .משמעות הדבר היא שאדם כזה משתמש במנגנוני הגנה מפותחים יותר ,שיש בהם פחות השלכה והכחשה המחצינות את הקונפליקט, ויותר אלמנטים של הדחקה המכילים את הקונפליקט ושולחים אותו אל הלא מודע. מנגנון שהוכיח את יעילותו בשטח והעניק לאדם ביטחון ישוב לשמש אותו גם בעתיד.
כפי שנכתב אחד הערכים היקרים ביותר לאדם הוא ערכו העצמי ,וממילא אחת החרדות המהותיות ביותר המלוות את חייו היא החרדה מפני איבוד ערכו העצמי. חרדה זו היא חרדת על הנלווית לחרדות אחרות המלוות את האדם.
לסיכום הצעות טיפול
התיאוריה כיום מגוונת ובעלת קולות רבים: תחילתה בפרויד(פרויד זיגמונד2002) שראה את היצרים כמארגנים של חיי הנפש והמשכה בתיאורטיקנים אחרים שהמעיטו בחשיבות הדחפים והדגישו היבטים אחרים בעולם הנפשי. פרברן למשל, ראה את הדחף לקשר עם הזולת כמרכזי, בעוד הדחפים נתפסו בעיניו כמשניים. וויניקוט(וינקוט 1958) הדגיש את הצורך בביטוי העצמי האמיתי ואילו קוהוט(קוהוט 1997) הדגיש את הדחף לשימור חווית עצמי אינטגרטיבי ולכיד. תפיסות אלה ואחרות השפיעו כמובן על האופן בו מתנהלת בפועל הפרקטיקה הדינמית-פסיכואנליטית: פסיכואנליזה קלסית תדגיש יותר את חשיבות האינטרפרטציות והגברת המודעות של המטופל לתכנים דחפים מודחקים, לעומת פסיכואנליזה המושפעת מתיאוריית העצמי, הן של קוהוט והן של וויניקוט, אשר תדגיש את מקום האמפטיה, ההכלה ויצירת מקום אופטימאלי לצמיחת עצמי אמיתי ומגובש.
מנגנוני הגנה מודחקים לתת מודע מסיבות שונות ובעזרת טיפול נפשי ניתן להעלות למודעות חוויות אלו. וכמובן ככל שנעלה למודעות את סוגי מנגנוני ההגנה בהם אדם משתמש ויבין מהם הסיבות שבגללם הודחקו .והסיבה הגרעינית היא כדי להגן על הערך העצמי של האדם כדי שלא יפגע. כשמחברים את המטופל למשאביו הבלתי נדלים הנמצאים בתוכו וכן לגלות את המשאבים החבויים שאינם במודעותו של המטופל .
(מתוך ספרו הנפש של הרב גינצבורג)
